סקאומורפיזם הוא מונח המתייחס לשימוש בחומרים חדשים ליצירת כלים או כל מוצר אחר על בסיס כלים שנוצרו מחומר אחר. בחומר החדש נעשה חיקוי צורני של החומר הישן. הדוגמאות הפשוטות ביותר יכולות להיות אריחי פרקט עשויים מפלסטיק אך נראים כמו עץ. בעיצוב מרכיבים שונים בתוכנות, אפליקציות או אתרים, הכוונה היא לחיקוי של מוצרים ממשים כמו שעוני חיווי אנלוגיים, כפתורים הנראים ככפתורים אמיתיים וכיו"ב. יש נטייה להבדיל בין עיצוב סקאומורפי לעיצוב עשיר שמשמעותו אינה חיקוי של חומר אלא עיצוב המורכב מאמצעים כמו הטלת צל, מעברי צבעים וכיו"ב, המעניקים נפיות מסוימת למרכיב המעוצב.
היכולת שלנו להתמקד בעצמים ולאפשר עיבוד והבנה שלהם משתפרת לאין ערוך כאשר הם מתוחמים. האמצעים הסטנדרטים והנגזרות שלהם הם גבולות, שוליים, מסגרות, קווים.
בסביבה האנושית המערבית, ובייחוד במתחם עירוני, ניתן לשים לב לכך בקלות: פתח בניין סטנדרטי הוא מלבן תוחם, בין מבנים לכביש נמצאת המדרכה המשמשת כשוליים (Margins), על הרציף לפני פס הרכבת מצוי פס צהוב וכך הלאה.
רכיבי העיצוב הגרפי, מילים ודימויים, מאורגנים באופן מחושב בידי המעצב/ת כך שהם יושבים ביו מסגרות, גבולות ומופרדים זה מזה באמצעות שוליים. חדירהאל מתחמים בידי מתחמים אחרים מייצרת מתחמים חדשים.
שימוש בחיתוך (Cropping) של דימויים מאפשר רתימה של חלקים שונים מהם כדי לייצר משמעויות חדשות.
פריצה של אותם גבולות, דימויים שגולשים מעבר לגבולות המצע ושינויים דומים מאפשרים תנועה ביצירת המסר, או תיחום שמאפשר הבלטה של חלקי מסר עיקריים ומובילים.
במושג הולכה נציין את השימוש בריווח, צבע, מיקום וצורה על מנת להוביל את הצופה בין חלקי המידע בעבודה שאנו יוצרים.
השימוש בצורה מכוון לאופן שבו נתייחס ליצירה של צורה-רקע, נגטיב-פוזיטיב, כך שתווצר זרימה ויזואלית של הצופה בעבודה. ישנה אפשרות לבצע חסימה או לאפשר זרימה בשימוש נכון.
צבע מאפשר לנו לצור נקודות מוקד ראשונות שעינו של הצופה מתמקדת בהן מיד. שימוש לא נכון עשוי להוביל אותו ישירות לנקודה שנמצאת אחרי הקטע הראשון של המסר וכך למנו ממנו מעבר מתוכנן בין הקטעים השונים של המסר.
רווחים מדודים נכון, מאפשרים מעבר מכוון בין קטעים שונים של המסר. רווח צר מדי עשוי לבלבל ולייצר מצג שווא של רציפות בין שני קטעים או יותר, כשלמעשה רצינו לאפשר הבחנה בינהם, וכך הפעולה ההפוכה עם רווח גדול מדי.
המונח היררכיה בא לציין מהו סדר החשיבות של מרכיבי העיצוב שלנו. עיצוב גרפי הוא תחום שבו אנחנו מבקשים להעביר מסר באמצעים חזותיים הכלולים בשתי משפחות כלליות של אמצעים: דימויים (Images) ומלל (Text).
על מנת לייצר היררכיה תקינה המאפשרת לצופה לעבד את חלקי המידע השונים בסדר הרצוי, אשר מאחוריו יש הכוונה הגיונית, יש ראשית להבין את המסר והחלוקה שלו לכותרת, כותרת משנה והמסר המלא.
האמצעים העיצוביים העומדים לרשותנו כוללים בין השאר: גודל (Scale), צבע (Color, Hue), ריווח (Spacing) ומיקום האלמנטים בעבודה.
צורה תמיד תופיע ותראה בסביבה המאפשרת לה להראות. כלומר, היכולת שלנו להבחין בצורה תלויה בסביבה שבה היא נמצאת. אם אין ניגודיות בינן היא פשוט לא תראה. המונחים מכונים באנגלית Figure/Groun - Negative/positive.
בעיצוב יש להתייחס לאיזון בין הצורה לרקע ולעשות שימוש מושכל ביחסים בינהם על מנת לייצר תנועה, מנוחה, הבלטה וכך הלאה. כאשר נבנה קומפוזיציה המכילה מספר צורות, החלל שבינהן, הנגטיב, לובש גם הוא צורה. דוגמה בולטת היא הלוגו של חברת Fedex, שבו האותיות (צורה, Positive, Figure) בסידורן המסוים יוצרות מהחלל שבינהן (רקע, Negative, Ground) חץ, שהוא חלק בלתי נפרד מהלוגו על כל משמעויותיו.
בעיצוב אותיות קיים דגש חזק מאוד על יחס בין הצורה לרקע, על המרחב הקיים בין חלקי האות והשמירה עליו במימדים שונים של האות.
שימוש בדימויים בעיצוב משרת מטרות מיידיות, כמו לעורר צופה לבצע פעולה באופן מיידי, או שהם משמשים כדי לעורר ולגרות.
שמו מעיד על מקורו מהמונח רטוריקה. אמנות השכנוע באמצעות שפה. יצירת דימוי רטורי, כלומר דימוי שישכנע אותנו ב"אמת", כלשהי, בא לידי ביטוי בכרזות פוליטיות. שם בדרך כלל יתבצע שימוש בתמונות היריב, כאשר מתבצע בהן עיבוד ההופך את התמונה לבעלת מאפיינים שליליים. למשל בחירה בתמונה בזוית מסוימת, תמונה שבה המועמד עם הבעת פנים כעוסה או אחרת.
סמיוטיקה היא חקר הסימנים ומערכות הסימנים. הסבר פשוט מהו סימן בדוגמה הבאה: אם נתבקש לאסוף עשר תמונות שונות של בתים בכל פינה בעולם, נוכל כולנו להבין שאלה הם בתים, אף על פי שלכל אחד מהם מראה שונה. לעומת זאת כולנו נזהה סימן פשוט המורכב מריבוע ומשולש קטן מעליו סמל לבית.
המושג עצמו בעיצוב קשור במערכת יחסים בין שתי קטגוריות: המייצג (Signifier) והמיוצג (Signified) בדוגמה שהובאה קודם לכן המייצג הוא סמל הבית הפשוט והמיוצג הוא למעשה כל בית. בעיצוב אתרים, למשל, מופיע הסמל לעיתים קרובות בסמוך לשורת הכתובת באזור הפרטים ליצירת קשר.
דימוי המצליח ללא מילים ותוספות לייצג הגדרה, מונח, עצם מחיי היום היום של טווח רחב ביותר של צרכני העיצוב קולע באופן הטוב ביותר להגדרה.
דימוי דידקטי מייצג הנחיה בהירה וברורה שלא ניתנת לפרשנות או למשמעות נוספת. הדוגמה הפשוטה ביותר היא חץ הכוונה. בדימויים דידקטיים נעשה שימוש נרחב בעיקר במוסדות שלהם מרחב תנועה גדול מאוד, כמו בתי חולים, שדות תעופה, מוזיאונים, מרכזי תחבורה, כבישים ועוד. הדימוי חייב להיות ברור לחלוטין, ויחשב למצוין אם יצליח לרחף מעל מחסומי שפה. ניתן לגוון ולהפוך את העיצוב המקורי למורכב יותר, אך חשוב להקפיד על מסר מובן וחד משמעי.
בחירה בעיצוב סמל צריכה להיות מודעת ולהתייחס לצורך לייצר משמעות מיידית או לייצר משמעות ושיוך לאורך זמן. סמלי השרותים הקלאסיים המוכרים לכולנו נראים כביטוי גרפי פשוט לדמות אדם והבסיס לשני המינים הוא זהה. השינויים הקטנים בדמות על מנת לייצג אישה אל מול גבר מתבטאים באופן הפשוט ביותר בהלבשת חצאית ושיער ארוך על הדמות הבסיסית. כולנו, למרות הגיוון במראה בעולם המערבי, עדיין מבינים את הכוונה. בקניון מסוים בחורה לייצג בשלטי ההכוונה לשירותים גבר ואישה באמצעות דמויות לבושות, פיגורטיביות לחלוטין כולל פרטי פנים ושנמצאות בתנועה. כיוון שכך, המשמעות המקורית אבדה באופן מיידי והצופה נדרש לניחוש מושכל על מנת להבין שהשלטים מורים לכיוון השירותים.
סמלים של רכבים מוכרים, לעומת זאת, רכשו את המעמד שלהם כמייצגים לאורך הזמן, כיוון שהפכו למזוהים עם המוצר המקורי. אנחנו לא נתבלבל כאשר נתקל בסמל החץ הכפול הפונה כלפי מעלה ומייצג את המותג סיטרואן, או בצלב הנטוי של חברת שברולט. גיוון ושינוי של סמלים אלה ינתק את השיוך שלהם באופן מיידי ולא נכיר את המיוצג.
כשנרצה לייצר משפחה של סמלים, למשל עבור שילוט במוזיאון, עבור כפתורים באתר אינטרנט או אפליקציה, עלינו להקפיד על אחידות, בקו, נפח ושימוש במרכיבי יסוד צורניים.
מטפורה מילולית עושה שימוש בתכונות של נושא או עצם מסוים כדי לתאר אחר. בעיצוב ישנם סמלים מטפוריים מוכרים המייצגים מושגים: הנחש על כן כמייצג של הרפואה, גולגולת עם שתי עצמות לייצוג של רעל סכנת מוות, הברק שמייצג חשמל, אף על פי שחשמל כשלעצמו אינו נראה ועוד.
השימוש הנרחב בדימויים מן הסוג הזה נעשה בעיצוב סמלים המשמשים בעיצוב של לוגו או זהות של מותג. למשל,
בועת דיבור מספרי הקומיקס הפכה לסמל המאפשר שיחה בהתכתבות.
יונה היא מטפורה לשלום בעקבות המוניטין שלה מסיפור תיבת נח.
מגדל אייפל הוא למעשה הייצוג הבולט של פריז.
